שמה של תערוכה זו מנוסח כקביעה או ציווי, אך למעשה מקופלת בו שאלה, אחת השאלות הגדולות של החיים האנושיים אם לא הגדולה שבהן: שאלת הקשר בין אדם לחיה. שהרי הגדרת האנושי כרוכה תמיד ובלא הפרד בהגדרת הלא-אנושי ובראש ובראשונה בהפרדה/אי-הפרדה בין אדם לחיה. מקומה של השאלה הזאת הוא כל כך יסודי בתרבות האנושית עד שנדמה כי היא ניצבת, במישרין או בעקיפין, בלבו של כמעט כל תחום ידע: במיתולוגיה ובתיאולוגיה, בפסיכולוגיה ובאנתרופולוגיה, בספרות ובפילוסופיה, ברפואה ובמדעים, באתיקה ובמשפט, ועוד. כמו שאלות גורפות ויסודיות אחרות – שההיקף החובק-כל שלהן הופך אותן דווקא לשקופות, ללא-שאלות – כך גם במקרה הזה השתרשה הסכמה על אודות החיץ המוחלט בין אדם לחיה, והאקסיומה על אודות עליונותו של האדם התקבעה כטבעית.
התערוכה "להיות עם החיה" מתמקדת בשאלת הקשר בין אדם לחיה דרך מבחר יצירות מהאמנות הישראלית בת זמננו מאוסף "הארץ". חלקן מדגישות את האבסורד שבמצבי ההכחשה ורגשי העליונות של האדם ביחס לחיה, חלקן מציפות מצבי הזדהות וחמלה, ובכולן משתקפת האמביוולנטיות ביחס למוסכמה על אודות ההפרדה החותכת בין אדם לחיה. יותר מאשר הן מבקשות לטשטש את הגבול בין אדם לחיה, היצירות חותרות לעורר אי-נוחות בנוגע לעצם המובנוּת מאליה של קיומו האחד והסגור ושל ההיררכיות המובְנות בו. חלק מהיצירות כוללות מופעים היברידיים של אדם-חיה, חלקן מקצינות ומשבשות את המעמד הייצוגי והסימבולי של החיה בעוד אחרות שואפות להציב במרכז את הנוכחות הסינגולרית והסובייקטיבית שלה. הן עושות זאת באמצעים שונים של הסטה והוצאה מהקשר, של מיזוג וחלוקת קטגוריות מחדש, של דימיוּן מצבים אלטרנטיביים ומעל הכל – של הצגת "היות עם החיה" כמצב אנושי יסודי ועמוק, זר ומוכר עד כאב.